טיסה לעבר ההרפתקאה

flyיְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם…

 (תפילת הדרך)

31 במאי 2012

7 בבוקר

הנה אני טס והחוויה המדהימה מתחילה!

אתמול בלילה אירגנתי מסיבת פרידה  כדי לחגוג את הטיול שלי ולהגיד ביי לכמה חברים שעוזבים גם ואני לא יודע מתי אפגוש אותם שוב. דאגתי שנסיים ב-11 בלילה כי למחרת אני חייב לקום ממש מוקדם, ב-4 בבוקר. חוץ מזה לא לקחתי את האוטו והאוטובוס האחרון הביתה יוצא בחצות. הכוונות הטובות התאדו כשאליו אמר לי שהוא יכול לתת לי טרמפ.  הגעתי הביתה כרגיל ב-1 בלילה.

ההתרגשות לקראת הנסיעה לא עוזרת לי להרדם ונדדתי בין המקלחת למטבח כי אולי שכחתי משהו חשוב. לא שכחתי כלום! אני מדליק מחשב ובודק בפעם האחרונה את המייל שלי ופייסבוק ומנסה להרדם אבל אלפי רעיונות ומחשבות רצות אצלי בראש. ב-4 בבוקר אבא שלי קרא לי, עשיתי את עצמי מתעורר רק עכשיו וקמתי מיד.

הפנים של אבא שלי היו כמו “המסכה” כשמסתכל על קמרון דיאז. הוא כל כך הופתע שקמתי מיד. “האם אני חולם או שאני ער?” הוא שאל כשהוא צובט את ידו. הוא צודק, בדרך כלל אבא שלי צריך לקרוא לי לפחות 3 פעמים לפני שאני אקום ולפעמים זה מגיע לצעדים קיצוניים כמו שפיכת כוס מים לפרצוף שלי. דרך נוראית להתעורר!

אכלתי ארוחת בוקר גדולה כרגיל ביום ראשון של הפסחא: מלון, קפה (כל המכונה), יוגורט עם גרנולה, לחם עם נוטלה. תכננתי דיאטה, אז כדי לא להרגיש אשם שתיתי מיץ אשכוליות במקום תפוזים, יש שם פחות קלוריות.

פתחתי את התיק שלי 10 פעמים. החלטתי לקחת עוד שני ספרים: אחד של חבר שלי דוידה והשני של הגורו שלי: ריקי מרטין.

שמתי את התיק באוטו, אמרתי ביי לאחים שלי שעדיין ישנו, חיבקתי את אמא שלי חיבוק גדול. היא לוחשת שהיא כבר מתגעגעת אליי ואני מנשק אותה כאילו שאני אומר שאני מתגעגע אליה גם. אבא שלי מלווה אותי לשדה התעופה צ’יאמפינו ובזמן הנסיעה הוא מקשקש משהו על חשבון החשמל. אני מהנהן עם הראש אבל חושב תוך כדי למה הוא נוסע כ”כ לאט, רק 80 קמ”ש כשהכביש פנוי לחלוטין? ולמה הוא פתאום משחרר את הרגל מהגז כשהוא מגיע ל-100 קמ”ש כאילו הוא מפחד לקבל דו”ח. כמה סבלנות יש לו!

אנחנו מגיעים ב-6:00, בזמן. יש לי 10 רק דקות לפני שצ’ק אין נסגר. אני נותן חיבוק גדול לאבא שלי כשהשוטר מעיר לנו שעצרנו בפינה. אבא שלי מנסה להסביר אבל אני התעלמתי ממנו. לוקח את התיק שלי וצועד בסגנון בריג’יט ג’ונס לצ’ק אין. כרגיל בריאן אייר יש תור ארוך אחד ואני מתפלל שהנוסעים האחרים יעברו מהר כי הטיסה שלי ממריאה אוטוטו. כששמתי את התיק שלי על המשקל ונתתי את הדף המודפס עם ההזמנה לדיילת, בדקתי את הזמן: 6:09! דקה אחת יותר והייתי מפספס את הטיסה שלי!

הדיילת אמרה שיש לי 2 קילו מעל המותר, אני מוציא את הספרים שלי. קילו פחות, זה כבר בסדר. אני משתחל יחד עם נוסעי הטיסה לפריז שהטיסה שלהם ממריאה 10 דקות לפני הטיסה שלי ואני רץ לשער כשאני שומע את הדיילת קוראת בשמי. כשאני מגיע למטוס אני שולח את הודעות “ביי” האחרונות לחברים שלי, ממליץ לשמור על קשר במייל ובסקייפ (למרות שיש לי בעיות עם הסקייפ אבל התקנתי אותו שוב כשהגעתי לסטוקהולם).

כמו כל נוסע טוב כיביתי את הסלולרי שלי כשהדיילת בדקה את הכרטיס. תכננתי לישון במהלך 3 שעות טיסה אבל אתם יודעים מה זה לטוס עם ריאן אייר: הם מתחילים במכירת ארוחות חמות, אחרי זה שתיה, אחרי זה דיוטי פרי, אחרי זה הגרלות אחרי זה סיבוב שני של שתיה וסיבוב נוסף של שתיה. אתגר רציני לכל מי שמנסה לישון!

עם כל המטרדים האלה אני כותב את המלים האחרונות לפני שאני דורך על אדמת נורבגיה. אנחנו נוחתים!!

Translated by Evgeny Rysin

Lascia un commento

Inserisci i tuoi dati qui sotto o clicca su un'icona per effettuare l'accesso:

Logo WordPress.com

Stai commentando usando il tuo account WordPress.com. Chiudi sessione / Modifica )

Foto Twitter

Stai commentando usando il tuo account Twitter. Chiudi sessione / Modifica )

Foto di Facebook

Stai commentando usando il tuo account Facebook. Chiudi sessione / Modifica )

Google+ photo

Stai commentando usando il tuo account Google+. Chiudi sessione / Modifica )

Connessione a %s...